ריפוי רגשי הינו מהותי לריפוי פיזי

הקשר בין ריפוי רגשי לריפוי גופני


מחקרים עדכנייים מראים באופן חד משמעי
שלסימפטומים פיזיים יש גורמים רגשיים מנטאליים ואנרגטיים.

מחקרים שנעשו על מחלת הסרטן באוניברסיטת ברקלי
מראים קשר ישיר בין רגשות
להתפתחות מחלת הסרטן
ומראים קשר ישיר בין היחלשות מערכת החיסון
להתפתחות של מחלות גופניות.


פרויד, אבי הפסיכואנליזה, 
התמחה אצל אחד הנוירולוגים הגדולים בתקופתו: 
שרקו, שרקו חקר את תחום ההסטריה, 
שאופיינה בתופעות גופניות בעלות גורם נפשי.
למשל - שיתוק, עיוורון, אובדן תחושה וכיוצא באלה.
בכל אלו היה מטפל שרקו באמצעות היפנוזה, 
והראה שבזמן ההיפנוזה יכלו המטופלים 
לחזור ללכת, לראות וכדומה, 
מה שהוכיח ללא ספק
כי מקור התופעות שלהם הינו נפשי.

כשמבינים את הקשר גוף נפש,
מבינים שנכון להתבונן על האדם כשלם (הולוס)
בתהליך הטיפולי לצורך ריפוי והבראה.

ולכן כאשר באים לטפל באדם החולה,
יש לטפל במכלול הרבדים של האדם:


הפיזי – הגוף והאיברים,
הרגשי מנטאלי הרגשות והמחשבות
והאנרגתי רוחני – אנרגיית החיים והמהות הפנימית שלנו

כיום ישנו תחום מחקר מדעי חדש הקרוי: 

פסיכונוירואימונולוגיה
שחוקר את השפעת הסטרס,

הרגשות והמחשבות על המערכת החיסונית שלנו היות
וישנה הכרה בכך שהכמיה שלנו בגוף משתנה
כתוצאה מכל מצב רגשי.

הרפואה ההוליסטית וגישות ריפוי
שמגיעות מהמזרח גורסות שמעבר לחומר,

יש גורם נוסף שהוא רוחני במהותו, 
שהוא קודם לחומר (במקרה שלנו לגוף הפיזי)
והוא זה שמארגן ונותן חיים לחומר
וכאשר הוא איננו,
חיים לא יכולים להתקיים.
לגורם הזה קוראים:
אנרגיית החיים או הצ'י,
אני מניחה שבוודאי שמעתם את המונחים הללו,
אבל אינכם מכירים את  בסיס המדעי שלהם.

לאורך השנים הצטברו הוכחות מדעיות לכך
שלאנרגית החיים יש בסיס מדעי מאד חזק.
ב 2004 מדענים אמריקאים קיבלו פרס נובל על
עבודתם בפיתוח תאורייה שנקראת תאוריית הקווארקים.

הקווארקים אילו מערבולות של אנרגיה דינאמית שמרכיבה את החומר.
גילוי הקווארקים הוביל למסקנה
כי חומר במהותו אינו מוצק,

אלא עשוי ממערבולות דינאמיות של אנרגיה.

המסקנה שהוכיחו אותה היא בעצם
שמה שמניע את החומר (הגוף הפיזי במקרה שלנו)

ונותן חיים לחומר זו האנרגיה.
והמשמעות היא שעל מנת להגיע לריפוי בגוף הפיזי
לא מספיק לטפל בגוף הפיזי ובכמיה,
יש לטפל גם בגורם האנרגתי/הוליסטי.

ואם האנרגיה בעצם קודמת לחומר...
אזי המקור למחלה מגיע מהרובד האנרגתי ההוליסטי.

המשמעות העמוקה היא:
שמה שקורה לנו בגוף הוא השתקפות של מה שקורה לנו ברבדים הפנימיים.

 

המידע האנרגתי מתורגם לרובד הרגשי והמנטאלי
ואז אנו חווים את הכאב הפיזי או המחלה.

מכירים את האבחנות הללו של הרפואה הקונבנציונאלית?
אי פריון בלתי מוסבר,
פיברומיאלגיה שמאובחנת על ידי שלילת מחלות אחרות וכאבים בכל הגוף.
כאבי גב כרוניים שמופיעים פתאום ללא סיבה נראית לעין.
אלרגיות שצצות פתאום ללא כל הסבר
ועוד ועוד...

איך ייתכן שסובלים מבעיה פיזית ואין לה הסבר פיזיולוגי הגיוני?
כיצד לא ניתן למצוא שיבוש במערכת הפיזית שיכול להסביר את הכאב או החולי?

הקשר בין גוף נפש הוכח מדעית 
עם גילוי החומרים האנדורפינים שמופרשים בגוף

בעת פעילות גופנית וגורמים למצב רוח טוב ולתחושת רווחה.
עצם גילוי האנדורפינים מהווה הוכחה ראשונה לכך:
שלרגשות יש ביטוי ביוכימי בגוף.

והמסקנות החשובות מגילוי האנדורפינים הם
שהגוף הוא בעצם התת מודע שלנו,
שרגשות הם בעצם ביוכימיקלים שחשובים לתפקוד תקין של הגוף
ושרגשות מחלישים או מחזקים את הגוף ואת התודעה.

בעצם התאים שלנו מרגישים את מה שאנחנו חווים רגשית.


וסימפטומים גופניים הם בעצם
ביטוי גופני של מטענים רגשיים מודחקים.

ומה שהגוף עושה הוא בעצם מתרגם את הרגשות לשפה גופנית.

הגוף הוא בעצם אמצעי של המערכת הפנימית להמחיש לנו
ולכוון אותנו לחלקים הפנימיים שלנו שאנו צריכים לרפא על מנת להחלים.

ד"ר לורנס דה שאן שביצע מחקר של 35 שנה על הקשר בין
חוויות החיים להתפתחות המחלה
מצא שב 80% מהמחקרים המכנה המשותף
לפני הופעת המחלה היה:
אובדן תקווה קצר או ארוך.


הוא פיתח גישה טיפולית שהמהות שלה לייצר
תכנית עתידית עבור המטופל כזו שתייצר משמעות ותקווה.

גישה זו העלתה את תוחלת החיים של המטופלים שלו
ואיכות החיים שלהם השתפרה פלאים.

המחלה זהו בעצם סימן של הגוף לאמר לנו:
יש פה חוסר איזון,
יש פה חוסר הקשבה למשהו.
כדאי לעצור רגע,
להתבונן ולתת תשומת לב לפצעים רגשיים,
לחוויות החיים ולבצע שינוי פנימי
על מנת לעורר את כוחות הנפש לחיזוק המערכת החיסונית.

עד המאה ה 19 ניתן למצוא ספרי רפואה רבים
שמעידים על הקשר שבין התפתחות המחלה לחוויות החיים.
הרופאים היו מאין פסיכולוגים למטופלים מאחר ולא היו כלי מדידה.
לא היו בדיקות דם והרפואה הכירורגית לא היתה קיימת.
והרופאים ניסו להבין את הקשר בין המחלה של האדם לבין חוויות החיים.

עם הזמן הרפואה הלכה והתרחקה מהתמקדותה בקשר שבין הבריאות לנפש
והפכה לרפואה שרואה גוף בלבד.
ולימים לרפואה שרואה איבר אחד בלבד.
הרפואה כיום אינה לוקחת בחשבון את חוויות החיים של המטופל.
ואינה מסתכלת על האדם כישות שלימה.

אין לזלזל בהישגי הרפואה הקונבנציונלית,
התפתחות הרפואה הכירורגית, 
רפואת החירום מצילת החיים
והקרדיולוגיה.
אבל בתחום המחלות הכרוניות:
כגון:

סכרת, פיברומיאלגיה,
דלקות פרקים, פסוריאזיס,
כאבים בלתי מוסברים,
קרוהן וקוליטיס ועוד....
הטיפול הינו סימפטומטי בעיקר ואינו מנסה לרדת לשורש הבעיה


כאשר רוצים להגיע לריפוי אמיתי מהשורש יש לטפל בכל הרבדים של האדם: 

הפיזי, הרגשי, הרוחני והאנרגתי
וליצור שיתוף פעולה בין כל הרבדים הללו.


כפסיכותרפיסטית הוליסטית
ונטורופתית וכמי שמלווה אנשים יום יום לחיים בריאים ומאוזנים,
אשמח לעזור גם לכם בתהליך הריפוי וההחלמה.
תהליך שנותן לכל רובד שבאדם את היחס הראוי,
מסתכל על האדם כמערכת שלמה שעובדת ביחד,
ומאפשר לכוחות הגוף והנפש להשתקם, להתחזק, לצמוח ולהתפתח.

 

המסר שלי אליכם הוא:

הגיע הזמן שלכם לשים את עצמכם במקום הראשון,
ולטפל בעצמכם על מנת לחיות חיים בריאים, אותנטיים, מאוזנים ומספקים.

ליצירת קשר להתחלת המסע שלכם לריפוי והבראה לחצו כאן

 

עדי גולדנברג,

פסיכותרפיסטית הוליסטית
ונטורופתית N.D
מלווה אנשים לחיים בריאים,מאוזנים, אותנטיים ומספקים